רש"י על שבועות מ״ח א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות מ״ח ע״א:ד׳ רש"י על שבועות מ״ח ע״א:ח׳ »

1 שבועות פתח ↗

רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּת מַלְוֶה בְּחַיֵּי לֹוֶה; אֲבָל מֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה – כְּבָר נִתְחַיֵּיב מַלְוֶה לִבְנֵי לֹוֶה שְׁבוּעָה, וְאֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה לְבָנָיו.

2 רשימות שיעורים על שבועות פתח ↗

הראשונים דנים במלוה שנתחייב שבועה ליתומי הלוה ומת המלוה ברם לא זזו ידיהם של יתומי המלוה מתוך ידו של אביהם ויודעים היתומים שלא נפרע השטר - האם יתומי המלוה יכולים לישבע ולגבות. מהרמב"ם פי"ז מהל' מלוה הל"ג משמע שיכולים לישבע וליטול מאחר שיודעים בברור שהשטר לא נפרע. אכן הרי כתבנו אליבא דכמה ראשונים שהממון עצמו אינו גמור ולא נתפס בירושה כלל וכדעת הרב אלברגילוני הנ"ל, וכן משמע מרש"י דף מח. ד"ה נתחייב מלוה שבועה, עיי"ש. לפי"ז אף שיכולים יתומי המלוה לישבע לא יירשו את הממון ולא יטלו אפילו בשבועה כי אין אדם מוריש ממון שיש בו שבועה לבניו. ואילו הרמב"ם סובר שיורשים את הממון אלא שהשבועה מעכבת את הגבייה וכשהיורשים יכולים לישבע גובים את החוב.

1 לא שנו - דבשבועה מיהא שקלי יתומין מן היתומין אלא שמת מלוה כו':

2 נתחייב מלוה שבועה - שלא התקבל כלום שהנפרע מן היתומין אפי' בשטר צריך שבועה ואין אדם מוריש ממון שהוא מחויב עליו שבועה לבניו לפי שאין הבנים יכולים לישבע שבועה זו שנתחייב אביהם:

« רש"י על שבועות מ״ח ע״א:ד׳ רש"י על שבועות מ״ח ע״א:ח׳ »